בכל פעם שהוא הולך, את נדרכת.
יש תחושה של מצוקה. ולא פלא –
הדאגה, הפחד והחשש לגורלו איומים וקשה לשאת אותם.
ימים של בדידות עוברים להם בלעדיו. ומעבר לפחדים על גורלו, ההתמודדות עם המטלות שנהגתם לחלוק ושעכשיו הם באחריותך הבלעדית מקשים עלייך ללא ספק פיסית ונפשית.
כן גם אצלך התוכניות שהיו נעצרו ואת מושקעת בלשרוד את הימים הללו.
ובכל פעם שהוא חוזר, הוא חוזר אדם אחר. אדם שחזר מימי לחימה, ממראות של מוות והתמודדות תמידית בהשרדות, מתוך אחווה ורעות של החברים היחידים שמבינים אותו איכשהו.
הוא חוזר באנרגית לחימה, חסר שקט ולא פנוי אלייך ואל המשפחה כמו שלפחות ציפית או כמו שרצית וחלמת.
ואת שוב לבד עם התחושות, הרגשות והמחשבות.
כך משתפות אותי נשות מילואימניקים שחוות קושי גדול בימים אלה ובצדק.
זה כלל לא פשוט ואף טראומתי ואף אחד לא הכין אותך לכך.
- מה עושים עם התחושות?
- איך מחזקים את הכוחות להמשך?
- איך אפשר לצמוח מתוך הקושי?
אני מזמינה אותך לטיפול
שיאפשר לכל מה שתביאי אל המרחב להיות ללא שיפוט או ביקורת.
לאוורר רגשות קשים,
לדייק לך את הצרכים הפנימיים
להצליח לנוע מהדריכות האיומה אל רגיעה.
