פסיכותרפיה גופנית היא זרם שהמשיך מתוך הפסיכותרפיה שמתייחס לקשר בין נפש וגוף.

הטיפול נעשה בשיחה אבל מפנה למודעות גופנית, תנועה, מגע, נשימה האמורים לסייע למטופל להעלות רגשות מודחקים, זכרונות, תחושות אל המודעות שלו ולאפשר לו להביע אותם.
הפסיכותרפיה הגופנית איננה מתייחסת רק לסיבה לבעיות המטופל אלא גם ל"איך" לאפשר התפתחות מתוך אותן בעיות וקשיים.
דרך ההתבוננות המשותפת בתוך המפגש הטיפולי אל ההשפעות של הנפש על הגוף וההיפך ניתן לזהות את הצורך ואת הדבר הנדרש בין אם הוא גופני או נפשי כדי לאפשר שינוי וכדי לקדם את תהליך הריפוי באופן המתאים ביותר עבור כל מטופל או מטופלת.
הפסיכותרפיה הגופנית נותנת חשיבות לקשר הנוצר בין המטפל למטופל. היא מהווה בסיס להבנה לתהליכים נפשיים נורמליים שעובר אדם וגם על כאלה שהופרעו וכיצד הם משפיעים עליו, על תיפקודו בחיים, על אנרגיית החיים שלו, על טונוס השרירים, תיפקוד המערכות הפנימיות שלו ועוזרת לשינויים חיוביים לקרות .

על המקורות והתפתחות של הפסיכותרפיה הגופנית

האגו (העצמי ) הוא קודם כל אגו(עצמי)גופני. טען פרויד (אבי הפסיכואנליזה).
למעשה באחת הפעמים בהם טיפל במטופלת שלו, היא מתארת לו תחושות של התכווצויות בצלעות והחזה. הוא אף מתאר לאחד העמיתים שלו, שבאופן חריג מאוד מדרכו, איתר נקודות רגישות ולחץ עליהם. דבר אשר גרם להתקף רעידות אשר שיחרר אותה. כך מתאר ומצטט ניק טוטן בסיפרו "פסיכותרפיה ממוקדת גוף".
פרויד זנח את זה בהמשך באופן המעשי אבל כן הפסיכואנילזה שהגה קשורה באופן תיאורטי לגוף ולתאוריית הדחפים. שהגוף למעשה הוא המקור שלהם. ואילו דחייתם היא מקור לתחלואים רבים.
בהמשך היו פסיכואנלטיקאים כגון פרנצי, וכמובן אבי הפסיכותרפיה הגופנית -וילהלם רייך אשר חקרו וגילו הקשרים בין הגוף והנפש והשתמשו בטכניקות בהם יש התערבות פיסית כגון מגע ונשימה לטיפול בקונפילקטים רגשיים, מחלות וטראומה. הם הביאו גישה פורצת דרך לזמנים ההם. ורייך עצמו, במחקר שלו ובגישה הטיפולית שהגה, העלה התנגדות רבה.

במשך השנים היווה השראה ובסיס להתפתחות של גישות טיפוליות רבות בהם הגוף מהווה מימד חשוב ומשמעותי בטיפול הרגשי.
כמו כן תיאורטיקנים רבים וידועים כמו מלני קליין התייחסה רבות לגוף בתאוריית יחסי האוביקט אשר פיתחה, ויניקוט מתייחס לגוף בהקשר לאם ולמרחב הפוטנציאלי, פריץ פרלס- שהושפע ופיתח את הגישטלט, דיויד בואדלה שפיתח את הביוסנתזה, גרדה בויסן שפיתחה גישה טיפולית בפסיכותרפיה גופנית, יוג'ין ג'נדלין בהמשך שפיתח את ההתמקדות, שיטת האקומי המבוססת מיינדפולנס וגוף ועוד רבים וטובים אשר פיתחו דרכי עבודה מבוססות מחקר. מתוך ההבנה שהגוף הינו חלק בלתי נפרד מהנפש והתהליכים הפסיכולוגיים שאנשים עוברים.
כמובן שגם היום הדבר מתחיל להיות מובן יותר דרך מחקרי מוח וההבנה הביולוגית שלנו.

התפתחות עצמית דרך הגוף

אנו מבינים שבכל חוויה שלנו יש מימד חשוב ונוסף והוא הגוף. הוא עצמו נוכח בכל. והוא גם זה שסופג דרך החושים שלנו את המידע וצורב אותו במערכת העצבים ובמוח שלנו – כדי לעזור לנו קודם כל – לשרוד.
תינוק עד גיל שנתיים וחצי עובר המון שלבים בהתפתחות שלו – הוא סופג חוויות ומתחיל להבחין בינו לבין העולם. החוויה הראשונית שלו היא חוויה גופנית- הוא עובר דרך תעלת הלידה, אמא נוגעת בו ועוטפת, מביטה בו, מאכילה אותו ועוד. כל המידע נספג ומאוחסן בזיכרון הלא מודע. וזוהי הליבה של העצמי שלו.
כך שהאופן בו טופל, המסרים שקיבל דרך החוויה הגופנית, איך אמא או אבא טיפלו בו נחקק וחווט באופן מסוים ומרומז במוח.
בהמשך חיינו כמובן שהחוויות ממשיכות להצטבר, ולעיתים התגובות שלנו למצבים מסוימים נשלפות ללא מודעות עפ"י מה שהמערכת העצבית שלנו זוכרת שהיה הכי נכון עבורנו בפעם הראשונה שמצב מהסוג הזה נחווה.

לדוגמא:

תינוק אשר ננגע ע"י הדמות המטפלת בצורה אמפתית, רציפה ומותאמת יחווה עצמו בהמשך כנפרד ומלא ביטחון לתפקד באופן עצמאי.
תינוק שנגעו בו באופן שלא מתאים לו- בנוקשות, או רפיסות או שלא נענו לקריאותיו, יפתח דרכים עצמאיות להתמודד. יתכן שיתקשה למשל, לחוות אינטימיות או לנהל יחסים בחייו הבוגרים.
תינוק אשר מתחיל ללכת ואימו נלחצת בכל פעם שנופל- יתכן שבהמשך יחווה קושי בלהיפרד ולתפקד כעצמאי, וגם הפוך תינוק ש"שוחרר" מידי.
ילד אשר חוזר מהגן ובוכה על כך שחווה חוויה לא נעימה , אם נהדף רגשית ולא קיבל הרשאה לרגש שלו, יתכן ויאלץ לא לשתף ברגשות שלו. המתח הגופני שנוצר כאשר הצורך לפרוק לא התממש, יאגר בגוף גם אם לא מודע לכך- יתכן למשל שכאבי בטן יתפתחו מכך ואולי סימפטומים גופניים נוספים.
אם ימשיך כך, בעיקבות חוויה שכזאת, יתכן ויסבול סימפטומים גופניים בכל פעם שיעלו רגשות קשים.
כל חיינו ישנה למידה והתנסות והם מופנים אל חוויות דומות במוח שנחוו באופן דומה בעבר, לצורך אישור ואימות שזוהי אכן הדרך הנכונה לפעול.
לפעמים זה מרגיש שלא נכון לנו יותר, שאנו מוגבלים, רוצים להתנסות מעבר לגבולות מה שכבר למדנו, מרגישים שלא בנוח פיסית או רגשית ומחפשים להתפתח ולגדול.

אנו יכולים לשים לב לקשיים רגשיים כאלה ואחרים, לחוות רגעי משבר ולחפש דרך חדשה לפעול ברגעים הללו. לא תמיד אנחנו מוצאים איך כאשר אנחנו "שבויים" באוטומט המוכר של מערכת העצבים שלנו.
הפסיכותרפיה הגופנית עוזרת לנו לעבוד עם מה שנמצא במודע, להתחבר אל הלא מודע דרך הגוף ולאפשר לנו למצוא דרך חדשה לפעול .

ולסיכום – מה עושים בטפול בפסיכותרפיה גופנית

בטיפול בפסיכותרפיה גופנית יש התיחסות לסיפור של המטופל, למימד הרגשי שלו אבל לא רק. יש התיחסות לחוויה הגופנית בכאן ועכשיו.
דרך תשומת לב אל החוויה הגופנית, ניתן להגיע אל רבדים עמוקים של הנפש.
להעלות אל המודעות דפוסי התנהגות ורגשות.
היא גם עוזרת באופן תהליכי למצוא את הדרך איך לרפא את הפצעים.
העבודה עם הגוף, מאפשרת לגוף לאחסן בתוכו חוויה חדשה ולסמן למוח שלנו על אפשרות נוספת להתנהלות. וזה מאפשר תפנית בחוויה הפנימית.